והנה מתחילים מבראשית. שוב. כמעט נכנסנו לארץ ישראל... וחזרנו להתחלה. להתחלת ההתחלות.
בארץ ישראל אנשים אינם חיים ברובם לפי לוח השנה העברי. אבל נראה שהטבע כן. השבוע חגגנו שמחת תורה, היא שמיני עצרת, החג שחותם את חגי תשרי ובו מתחילים לבקש גשמים בתפילה. והנה, אחרי שלושה ימים הגיע הגשם הראשון בירושלים (מחוץ לחלון), סערה באופקים (ברשתות החברתיות) וכך בכל הארץ.
העננים תמיד מזכירים לי את סיפור בריאת העולם. הרי לאדם מודרני קשה מאוד להאמין בכך שהארץ נבראה לפני שנבראו השמש, הירח והכוכבים. והפתרון נמצא (בעיניי ובעיני פרופ' נתן אביעזר) בהצעת פשרה. פרופ' אביעזר טוען שניתן לשער כי בתקופה הראשונה של קיום כדור הארץ עם מימיו והחום הגבוה - הוא היה עטוף עננים כל הזמן. תחילה צמוד - כמו החיבור בין המים אשר מעל ואשר מתחת לשמים. ואחרי כן בהפרדה. וביום הרביעי הערפל (הוא העננים, הילדים כל פעם נורא מופתעים מזה) התפוגג ונראתה השמש.
"הוא בראה ונתנה לאשר ישר בעיניו"
כך לשון המדרש אשר רש"י בוחר להביא בראש פירושו לחומש בראשית. רבי יצחק שואל למה התורה אשר ניתנה לבני ישראל מתחילה מסיפור בריאת העולם הכלל-אנושי ולא מתחילת הסיפור האוטנטי של עם ישראל - ממצווה ראשונה של ראש חודש ניסן בפרשת בא, בספר שמות.
ועונה רבי יצחק שסיפור בריאת העולם משרת את עם ישראל בצורה אולטימטיבית. כשישאלו אותם למה כבשו (כך לשון המדרש - "כבשתם") את ארץ שבעת העמים - יענו כי האלוהים ברא את הארץ והוא מחלק אותה כראות עיניו.
והנה, השבוע החשש של רבי יצחק נראה כי התגשם. הארגון הבינלאומי אונסק"ו קיבל החלטה שבה מדינת ישראל, מדינת העם היהודי, נקראת כוח כובש במקומות שעם ישראל מחובר אליו לאורך רוב שנות ההיסטוריה שלו - העיר העתיקה של ירושלים והכותל המערבי והר הבית בפרט. ובהחלטה מלפני שבוע אונסק"ו נמנע משימוש בשמות היהודים למקומות האלה, מאמץ את השמות המוסלמים וכך שולל גם את עובדת החיבור של היהודים למקומות הללו.
אבל האם תשובתו שרבי יצחק מספק לנו - היא זאת שמתאימה בסיטואציה הזאת?
"לְעָבְדָהּ וּלְשָׁמְרָהּ"
כשאלוהים בורא את האדם הוא שם אותו בגן העדן ומפקיד בידיו את האדמה - לעבדה ולשמרה. מכאן אנחנו אומרים שהחקלאים "עובדים" את האדמה. כלומר, מעבדים אותה.
בהמשך חומש בראשית נפגוש עבודה אחרת. "ויעבוד יעקב ברחל שבע שנים". עבודה בתמורה של משהו. עבודה קשה עם תשלום עתידי מעורפל. וכאן, לדעתי, נמצאת התשובה. הארץ אינה מופקדת בידי אדם, אלא האדם מופקד בידיה - לעבדה ולשמרה. בתקוה לתמורה הנכספת.
אתם מבינים? לא ארץ ישראל שייכת לעם ישראל (ואולי לעוד עמים נוספים), אלא עם ישראל שייך לארץ ישראל, ועוד אנשים רבים שאינם ישראל, שייכים אליה. ועל כולנו לעבדה ולשמרה. ואת השייכות הזאת אי אפשר לבטל בכתיבת החלטה כלשהי וההצבעה בעדה.
אבל עלינו לבחור להיות שייכים לארץ. בחירה אמיצה וחד-משמעית. כשאנחנו בוחרים להשתייך לחלקה ומוותרים על כל מיני חלקים "נפיצים", לא פלא בהעולם רק מאשר את בחירתנו וטוען שאין חיבור.
ובכל זאת, אני חושב שהחלטת אונסק"ו משרתת דווקא את ישראל ולא מיטיבה עם הצד הערבי. הר הבית היה מחוץ לקונצנזוס. ועכשיו הוא בפנים. בפנים בצורה הכי רחבה, ללא שאיפה לבניית המקדש הכרוכה (או לא) בהריסת המסגדים שעליו, אלא באמירה חד-משמעית מכל קשת הדעות בישראל - עד כאן! מה שמאות פעילי המקדש לא הצליחו לעשות, כי הרוב היהודי לא רוצה בבניית המקדש (וגם החרדים, כן כן), עשה זוג החלטות מטופשות. הר הבית חזר לשיח ולקונצנזוס.
מה עושים עם זה עכשיו? זאת שאלה טובה.
"בצלמו בצלם אלוהים"
אינני חושב שרבי יצחק צדק בתשובתו. האמת היא שאני חושב שהוא גם לא שאל את השאלה הנכונה. הרי ברור מכל וכל בהתורה מתחילה בבראשית כי היא אמנם ניתנה לעם ישראל, אבל פונה לעולם כולו. לכן היא פותחת בבריאת העולם והאדם שנברא בצלם אלוהים.
התורה איננה רק מצוות. היא מורה, כשמה כך משמעה, לנו את הדרך בעזרת רעיונות מוסריים לצד המצוות המעשיות. וכך מצווה עלינו - לראות את צלם האלוהים שבנו וכמובן לראות אותו שבאחרים.
לכן השאלה צריכה להיות אחרת. למה התורה מתחילה בשמיים וארץ ולא בבריאת האדם?
והתשובה היא - כי האדמה, הטבע, הצמחים והחיות גם הם חשובים - אולי אפילו חשובים יותר מן האדם. הראייה הכוללת הזאת של העולם הגרנדיוזי שמורכב מחלקים כה רבים, שהאדם הוא רק חלק קטן ממנו, מכריחה אותנו להכיר בחשיבות של כל חלק וחלק. ולהגן על העולם כולו.
שמירת העולם ותיקונו - היא הצדק האולטימטיבי. הצדק המאזן, המצמיח והמפתח. הצדק המושלם. וההגשמה של הקריאה שהתורה מפנה אלינו. לעבדה ולשמרה - הארץ כולה.
ועל כך נאמר בהפטרת בראשית - "הוי"ה חפץ למען צדקו - יגדיל תורה ויאדיר".
